הפעל נגישות לקוראי מסךנגישותדלג לתוכן מרכזי
 
 

סקירה היסטורית

​כפר ג'יש (גוש-חלב)

פרקים בהיסטוריה המודרנית - מאת פרופ' מוסטפא עבאסי mustafa@telhai.ac.il


הכפר בתקופת המנדט הבריטי(1918- 1948)

הכפר הערבי ג'יש נמנה על הכפרים העתיקים ביותר בצפון הארץ זאת לצד מירון, בירעם קדש ועוד. ההיסטוריה שלו חוזרת לאלף השני לפני הספירה. היישוב מוזכר ברשומים בהם צוינו שמות הערים והאתרים שכבשו המצרים מידי הכנענים במאה  ה-15 לפנה"ס.

בנוסף היישוב הוזכר בהרחבה בימי המרד היהודי נגד הרומאים. מרד שהונהג על ידי יוחנן מגוש חלב, והגיע לשיאו במסעו הצבאי של טיטוס בשנת 68 לספירה, מסע דיכוי ששם קץ למרד וגרם לחורבן היישוב לתקופה מסוימת.  בהמשך בתקופות הרומית ביזנטית התאושש היישוב. בכפר נמצאים מספר אתרים ארכיאולוגים מאותם שנים ובעיקר קברים מפוארים, סרקופגים ושרידים מתקופת הזוהר הנוצרית.

היישוב מוזכר במקורות מימי הביניים ובעיקר בתיאורי גאוגרפים ונוסעים. כך לדוגמה, מוזכר ג'יש בספרו של הגאוגרף הירושלמי אלמקדסי ככפר שיושב על אם הדרך המחברת את צפון הארץ עם דרום לבנון.  אזכור נוסף מצוי בסִפרו של עימאד אלדין אלאספהאני, מזכירו של צלאח אלדין, אשר התייחס למסעותיו של צלאח אלדין. לפי אספהאני הגיע הסולטן בשנת 1188 למצודת צפת וממנה המשיך צפונה לדרום לבנון. בדרך עבר בכפר ג'יש הבנוי במעלה הגבעה בצורת קן.  הכפר מוזכר בכתבי רבים מהנוסעים ואנשי המיסיון הנוצרים, כגון: אֶולִיָא צֶ'לֶבִּי (çelebi) באמצע המאה ה-17, ויקטור גֵרֵן (Guerin) קיצ'נרKitchener  וקונדר Conder אנשי Palestine Exploration Fund בשִלהי המאה ה-19 ואחרים. ב-1 לינואר 1837 נחרב הכפר ברעידת אדמה שפקדה את אזור צפת וכ-200 מתושביו מצאו את מותם.

בשנות המנדט הבריטי היה הכפר ג'יש כפר גדול יחסית בהשוואה לכפרים הערבים האחרים בנפת צפת. במִפקד האוכלוסין בשנת 1922 התגוררו בו 731 נפשות. במִפקד 1931 עלה המספר ל-755 נפשות, מהם 397 מוסלמים ו-358 נוצרים. לקראת סוף תקופת המנדט התגוררו בכפר 1,090 נפשות, מהם 584 מוסלמים ו-506 נוצרים. מכאן שאוכלוסיית הכפר הייתה מעורבת לפני קום המדינה, והתחלקה ביחס כמעט שווה בין המוסלמים והנוצרים, אם כי במשך כל תקופה זו היה יִתרון מספרי קטן למוסלמים.

שטח אדמות הכפר היה 12,602 דונם, שרובן התאימו לעיבוד חקלאי. הכפר התאפיין בשפע המעיינות מקורות המים בתחומו, שסיפקו מֵי השקיה במרבית ימות השנה. כלכלת הכפר התבססה על ענפי החקלאות. התושבים גידלו עצי פרי (זיתים, תאנים), כרמי גפנים וחלקות תבואה וירקות. בימי המנדט התרחב גידול הטבק שנועד ברובו לייצוא, ועלתה תנובת חלב הצאן והבקר ביישוב. הכפר ג'יש נודע בתעשיית הגבינה המקומית ובמוצרי החלב שהתפרסמו במוניטין המשובח שלהם.

חרף עושרו של הכפר רבים מבניו היגרו ממנו לארצות ניכר – לארגנטינה ולאמריקה הצפונית – החל משלהי השלטון העות'מני. בתחילת תקופת המנדט פנה זרם המהגרים לחיפה. תופעה ההגירה באותה העת הייתה אופיינית גם לכפרים אחרים ולרבים מתושבי סוריה וארץ ישראל. חיפה המשגשגת והצומחת, הודות לבניית נמל המים העמוקים לצי הבריטי, סיפקה מקומות עבודה לעשרות אלפי מהגרים מכל רחבי הגליל, הגולן והחוראן. במרוצת השנים נוצרה קהילה שמנתה כ-200 נפשות של מהגרי ג'יש בחיפה, שהקימו לעצמם מועדונים חברתיים  ותרבותיים. 

אשר להיבט הפוליטי, הכפר הזדהה בדרך כלל עם הקו המתון שייצגה האופוזיציה הפלסטינית הנשאשיבית. יצוין כי עד חלוקת שטחי האזור בין צרפת לבריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, סימון הגבול הבין-לאומי והחלת המנדט הבריטי, השתייך הכפר ושאר מחוז הגליל לוילאית (פלך) העות'מני של ביירות. בני העדה המארונית שהיוו רוב בעדה הנוצרית בכפר, היו כפופים למנהיגותם הדתית בלבנון ושמרו לה אֵמונים. בשל סיבות אלו ונוספות היה הכפר שקט יחסית במשך כל תקופת המנדט. דוח של שירות הידיעות של 'ההגנה' (הש"י) משנת 1942 מלמד על פעילות פוליטית מסוימת, לפיו התושבים היו עסוקים בפרנסתם והתרחקו באופן בולט ממחלוקות ומפוליטיקה ארצית ומקומית, ובכפר שררו יחסים טובים בין המוסלמים לנוצרים.

בימי המנדט הונהג הכפר על ידי שני מוח'תארים - אחד נוצרי ואחד מוסלמי. את העדה הנוצרית המארונית הנהיגה כמעט באופן מסורתי משפחת ג'ובראן, שמקרבה נתמנו המוח'תארים הנוצרים עוד מימי העות'מאנים. כך למשל מתחילת המאה ה-20 ועד 1947 עמד המוח'תאר סמעאן ג'ובראן בראש העדה המארונית לצד הכמרים למשפחת עלם\דח'ול. את העדה הנוצרית הקתולית, שהייתה ועודנה העדה הקטנה במקום, הנהיגה משפחת מנצור. את העדה המוסלמית הנהיגה לרוב משפחת ח'לאילה שהייתה הגדולה מהבחינה המספרית ובבעלותה היו שטחי קרקע נרחבים. אולם בתום המלחמה בגליל בשנת 1948 כל בניה הפכו לפליטים בלבנון ובסוריה ולא נותר ממנה כל זכר בכפר.

בדומה להתפתחויות שהיו ברוב חלקי הארץ,  ידע הכפר בעשור השלישי של המנדט תנופת בנייה מרשימה וחסרת תקדים. השטח הבנוי התרחב והגיע ל-200 דונם בערך. בתים חדשים נבנו לאורך הכביש הראשי המחבר את ג'יש עם כביש הצפון. בתים אלה נבנו מאבן בסגנון מודרני והיו בעלי חדרים מרווחים, בשונה במידה רבה מהבתים המסורתיים עם החצרות שאִפיינו את הבנייה בגרעין העתיק של הכפר. בשנת 1926 הוקם בכפר בית ספר ממשלתי שהחליף את כיתות הלימוד שניהלו אנשי הדת משתי העדות. בשנת 1942 נבנה מבנה גדול מעל למעיין המקומי והוקמה תחנת שאיבה שהזרימה את המים לבתי הכפר. בשִלהי שנות המנדט הוקמה מרפאה מודרנית שסיפקה שירותים רפואיים לתושבי הכפר ולסביבה.

בספטמבר 1945 החליטו השלטונות המנדטוריים על הקמת מועצה מקומית בכפר. צעד זה נועד לחזק את היישוב, ולראשות המועצה נתמנה סמעאן ג'ובראן , שכיהן קודם לכן כמוח'תאר העדה המארונית. הוא מילא את תפקידו עד מותו בשנת 1947. הקמת המועצה בת עשרת החברים הייתה עדות להתקדמות הרבה שידע הכפר בימי המנדט.  ג'יש היה לאחד הכפרים הערביים החשובים ​בקרבת העיר צפת. תנופת התמורות הדמוגרפיות והחברתיות מרחיקות הלכת בימי המנדט נפגעה ויותר מאוחר נעצרה לחלוטין עם קבלת החלטת החלוקה באו"ם והתלקחוּּת מעשי האיבה בארץ בין שני העמים בפרוץ מלחמת העצמאות.

הכפר לאחר קום המדינה

למרות הפגיעה הקשה בכפר במהלך 'מבצע חירם' ב- 28 אוקטובר 1948 והרג 25 מבניו, הצליחו מרבית התושבים לשרוד את המלחמה. במהלך המבצע פונו כמחצית מהתושבים מבתיהם ולא הורשו לשוב. בתחילת חודש נובמבר 1948 העבירו השלטונות מאות מתושבי כפר בירעם לג'יש, לאחר שהבטיחו להם כי מדובר במעבר זמני לתקופה של שבועיים בלבד. החלק האחר של תושבי בירעם פונה ללבנון כפי שמציין הכומר יוסף איסטפאן סוסאן בזיכרונותיו. בהמשך קלט הכפר עשרות משפחות​ מפליטי קדית'א וכפרים ערבים נוספים מנפת צפת. יצוין כי על אף השינויים האלה במבנה החברתי והדמוגרפי, חיים תושבי הכפר על כל עדותיהם, וותיקים לצד חדשים ביחסי שכונות טובה ובשיתוף פעולה מלא.

בין השנים 1948 - 1963 נוהלו ענייני הכפר על ידי המוח'תארים שמונו מטעם שלטונות הממשל הצבאי. בשנת 1963 יזמו השלטונות את חידוש פעילותה של המועצה המקומית אשר נוסדה לראשונה בימי המנדט. לראשות המועצה מונה המנוח זכי ג'ובראן אשר עמד בראשה ברציפות עד שנת 1993. אז נבחר ראש המועצה השני אליאס אליאס שיכהן עד שנת 2003. בבחירות באותה שנה זכה הנרי עלם שכהן עד 2008, ומאז ועד היום (2016) מכהן אליאס אליאס כראש מועצה. מאז הקמתה דאגה המועצה לפיתוח הכפר ולרווחת תושביו, בזכות הפרויקטים השונים שבצעו ראשי המועצה וחבריה נמנה כפר ג'יש עם הישובים הערבים המפותחים בארץ.

תושבי הכפר מונים כיום כ-3000 נפשות, מתפרנסים בעיקר מפקידות ועבודה בענפי השירותים השונים. חלק מהתושבים מתפרנס מענף החקלאות המודרנית. בעיקר מגידול ענף הנשירים תפוחים ודובדבנים.

בג'יש מתגוררים זה לצד זה נוצרים מארונים וקתולים שמהווים ביחד כ-60%,  ומוסלמים שמהווים כ-40%. יחסי העדות בכפר טובים במיוחד ומהווים מודל לשותפות אמתית ולסובלנות דתית מיוחדת במינה. בכפר נמצאים שלש כנסיות, שתים מארוניות ואחת קתולית, ומנזר מארוני, זאת לצד שני מסגדים אחד ישן ואחד חדש. בנוסף נמצאים אתרים ארכיאולוגים וקברי קדושים וצדיקים לכל העדות כולל שרידי בית כנסת עתיק ממזרח לכפר.

רמת ההשכלה בכפר טובה מאד, בישוב נמצאים שני בתי ספר אחת יסודי ממלכתי, והשני תיכון בבעלות הכנסייה הקתולית. רבים מבוגרי מערכת החינוך בכפר מאיישים תפקידים חשובים ובכירים בארץ ומחוצה לה.

הכפר ידוע ביחסיו הטובים עם שכניו מהמושבים וקיבוצים, ותושביו מאמינים בכל נפשם ובכל מעודם בצורך לכונן שלום בין שני העמים ובין כל הדתות בארץ הקודש.​

סקירה היסטורית